ריק טורקי קונצרט RE-5

את תופי המסגרת מוצאים בתרבויות רבות ולהם היסטוריה ארוכת שנים. דוגמאות של סוגים שונים משתקפות ביצירות חימר, כתבי יד, ציורים ואומנות עממית. המקום הראשון בו מופיעים תופי המסגרת, נמצא במספוטמיה הקדומה ביצירות אמנות מהאלף ה-3 לפני הספירה. תופים אלה גדולים בהרבה מממה שמצוי כיום בשימוש במאה ה-20. תופעה של תופי מסגרת קטנים נמצאים בעיקר בהודו, איראן, מצרים ויוון. בתמונות עתיקות אלה, רואים לרוב אישה מנגנת בתוף מסגרת במהלך טקס. התוף הראשון בהיסטוריה לו מורכבים מצילות מופיע בשנת 90 לספירה, ביצירה בשם The Triumph of Bacchus.

 הריק המסורתי

ריק. (رِقّ או الرِقّ בערבית). ריק נקרא לעיתים דאף או דף (def) מחוץ למצרים. הריק הוא תוף המרים הנפוץ במצרים בסביבת הלבאנט – סוריה, לבנון, ירדן וישראל. גודלו בין 8-10 אינץ', ועוביו כ-2.5 אינץ'. עליו מתוח באופן מסורתי עור של דג חידקן, דג טריגון או פחות נפוץ עור עז. גוף התוף עשוי מעץ צפוף אך קל משקל. לריק יש 5 סטים של מצילות, מרוקעות או יצוקות, בגודל 2.5 אינץ' בדרך כלל.

עד אמצע המאה ה-20, הריק היה נחלתו כמעט בלעדית של עולם המוזיקה המצרי וסביבת הלבאנט. בצפון אפריקה השתמשו בכלי מעט דומה, אך בטכניקת נגינה שונה, בשם 'טאר'.

לאורך השנים, תמיד היה מוערך הריק בשל גוון הסאונד הייחודי, מורכבותו, ומגוון הצלילים המהפנט אותם הוא הוא יכול להפיק. מעבר לכך קסמו טמון בווירטואזיות הביצוע והדרישה הטכנית הגבוהה מהנגנים. למרות זאת, למרבה הצער, בגלל הגעת הדרבוקה והשתלטותה על המוזיקה הערבית הקלאסית ב-60 שנה האחרונות, נדחק הריק לפינה. ממקום של כלי עם פאסון, למקום מכובד פחות וכיום נותרו מעט נגני ריק ווירטואזים בעולם הערבי.

ריק מודרני

מעבר לכלים המסורתים, ישנם כיום ריקים בעלי מנגנוני כיוון פנימי המומלץ מבחינת משקל ונוחות ההחזקה. כלים מודרנים מתהדרים בעור סינטטי או פייבר הנותן צליל חם יותר.