סנטור פרסי 9 חאראק, דגם גולדאר

הכל התחיל לפני אלפי שנים…

הסנטור הפרסי שלנו מיוצר בשיטות עתיקות העוברות מאב לבן. הסנטורים נבנים על ידי מאסטר סדגהי, בן לשושלת ייצרני סנטורים מפוארת. מאסטר סדגהי מייצר סנטורים בכמה רמות ומאיכויות עץ שונות. הסנטור הנמכר אצלינו הוא ספינת הדגל ועשוי עץ אגוז איכותי. העיטורים על גוף הסנטור גם הם עבודת יד, בשיטת מונבאט קארי.

סנטור פרסי

סנטור פרסי سنتور, כלי נגינה עתיק ממשפחת כלי הקשה שהיה נפוץ בממלכת פרס. העץ הנפוץ לבנייה הוא אגוז מיושן או סיסם שחור, תלוי בצליל המבוקש. לפני שהגיע הסנטור לפרס, הכלי היה נפוץ בממלכת אשור אזור צפון סוריה. במהלך הכיבוש הפרסי הפך הסנטור לכלי פרסי וממנו התפצלו מספר ווריאציות כשאכן וניתן לראות את אותו הכלי בכמה צורות נפוצות: מלבני, טרפי. הסנטור היה במהלך השנים בשימוש אצל ארמנים, תורכים, הודים ובימי הביניים חדר למערב, שם הוא מצוי במוזיקת פולק ונקרא Hammered Dulcimer. מפרס הגיע הסנטור גם לארץ ישראל. הוא נזכר בספר דניאל בשם 'פסנתרין' ככלי אשר שירת בקודש בבית המקדש. הדעות סבורות שנבוכדנאצר מלך בבל התאהב בצליל העשיר, אימץ את הכלי לחצרו אך רק בימי הזוהר של כורש מלך פרס (שמלך אחריו) התפשט הכלי בכל מרכז אסיה. מקור השם הוא "סנט-טור", "מאה מיתרים", או "רב מיתר".

את מיתרי הסנטור מותחים באמצעות סיבוב המחוונים הנמצאים בצד האלכסוני של הטרפז. מקאם הוא השם המקובל בארצות ערב, למה שמכונה בתרבות הפרסית דסטגא, בארצות מרכז אסיה "מוגאם" ובצפון אפריקה "נובה". לכל דסטגא יש כיוון משלו. פעמים רבות נגינה של שתי שירים שונים יאלץ כיוון של הכלי מחדש לדסטגא המתאים.

נגני סנטור ידועים ביכולתם לזהות צלילים בצורה מדויקת, מאחר וכיוון הכלי נעשה על ידי שמיעה בלבד. כדי להפיק צליל, מכים ב- 2 מקלונים הנתפסים על האצבע והאגודל. המקלות הקטנים מגולפים אך ורק מעץ זית. המקלות – בפרסית: מאזרבים, עטופים בבד עם חוט תפירה לרוב, אך גם נתון זה משתנה בהתאם לצליל הרצוי.